"באר בוקעת מקרקעית הנהר": פיסול טיפולי בחומרי המקום

פורסם 19 באוקטובר 2015 בקטגוריה בלוג

מוקדש לאימי זיוה גטריידה – באהבה עמוקה
20151017_090939
הבאר בוקעת מקרקעית הנהר אל האוויר הפתוח. בסיסה מונח על האדמה. מלמעלה סוגרים עליה מים ירוקים. הבאר צומחת אל עצי האקליפטוס, התמר, השמים ושאר החיים הנושמים אויר חופשי.
20151017_090750
הבאר נושאת את עצמה. מבנה מוצק שחומריותו חד משמעית. מכילה את התוכן התחום בה – מים, בוץ, דגים, חלקי צמחים. אבל אינה אטומה, לא מופרדת מסביבתה איתה היא מקיימת חילוף חומרים בתוך דינמיקה של זרימה.
20151016_142131
כאן היא עדיין בגדר דבר מטושטש המתהווה.
באר צומחת לאתר 4
כאן היא כבר בשלב התהוות מתקדם יותר.
20151017_091320
מה הבאר משקפת? מה משתקף בעדה? מה היא חשה? ראו את הרטט העדין במים שמקיפים אותה…כאן קישור לפואמה של ביאליק "הבריכה".
20151017_091019
הדימויים שהעלו אותה: הבאר השקועה מתחת לפני המים בכפר הניאוליתי בימה של עתלית. הבאר בג'ואייזה שבגולן. נדמה לי שהיה דימוי נוסף, שלישי, שכחתי אותו, ארשום כשאזכר. בבסיסה מונחת בזלת באבני גוויל. מעליהן אבני לקט וחגורת אבנים קטנות – משעשעות בצורותיהן ומגוונות בצבעיהן – מרכיבות את שפתה. הבסיס מונח בעומק 0.8 מ'. נישאת מעל פני המים לגובה של כ- 0.2 מ'. קוטרה כ- 1.5 מ'. המקום: נהר הירדן מדרום לחוות ביתניה סמוך לכינרת.
בתוך תהליך הבנייה התרחשו במבנה מספר התמוטטויות. שאילצו אותנו לחזור לתשומת לב, לתיאום, לכוחות, לכוונה.
הבנייה החלה בבוקר – 16.10.2015 והסתיימה בשעות הבוקר למחרת.
20151017_090742
שיר שפעם כתבתי בהשראת באר המים השקועה בבכפר הניאוליתי בימה של עתלית:
כְּלוּם

וּמִן הַתהום –
הַמִּלָּה הַזֹּאת – כְּלוּם.
חוֹזֵר וּמְגַלְגֵּל אוֹתָהּ.
כְּלוּם.
כְּ –
לוּם.
כְּלוֹמַר כַּלּוּם הַמְּפֻיָּח, הַנֵּיאוֹלִיתִי, הַיָּשָׁן,
מִבְּאֵרוֹת הַמַּיִם הַחַיִּים בְּעֹמֶק יָם.
אוֹ זֶה אֲֹשֶר כַּחֶרֶס הַנִּשְבַּר,
בְּתַחַח חֳלָדִים וּבִנְשִׁימַת עָפָר
יָצוּף אֶל פְּנֵי הַזְּמַן.
20151017_093714
הבאר חבוקה במקלעת סנסנים שקלעה יונית קריסטל
20151017_100409
ולבסוף: מהו פיסול טיפולי בחומרי המקום?
פיסול טיפולי בחומרי המקום הוא פיסול שנועד לקדם תהליכי ריפוי. ניתן ליישמו הן בתהליכים פרטניים והן בתהליכים קבוצתיים. מכיוון שבפיסול הטיפולי בחומרי המקום עובדים בחומר המצוי באתרו – וללא שימוש בכלי עזר – ניתן לקיימו בכל סביבה. ומתרחש התהליך היסודי שבאמצעותו, להבנתי, ריפוי מתהווה: חלקים בעצמי (אינדיבידואלי או ציבורי, וגם בקנה מידה רחב מאוד…) שהוסטו מצירי ההתפתחות האורגניים שלהם והתרחקו מהם, מתקרבים, שבים לנוע בהתאמה לצירים אלה. כאשר אנו נושאים בגופנו אנרגיה – רגשית, מחשבתית, תחושתית – שעצמתה "מאיימת" על שלמות העצמי ואיננה מותאמת ליכולת הנשיאה שלו, העצמי (הגופנפשי) מתעוות ומתרחק מציריו האורגניים. הפחתה באנרגיה זו תגרום לו לשוב ולהתקרב אליהם. הבנייה בחומר גורמת להתמרת אנרגיה. אנחנו נעים עם התוכן שלנו מבפנים החוצה, וחושינו, בתנועה חוזרת, מחזירים אלינו משוב מבחוץ פנימה. מתחילים בהבעת צורך או רצון, דימוי, מושג, או אסוציאציה. מובילים החוצה את אלה ומפתחים לכדי מבנה חומרי שמתקיים בשיווי משקל עם חוקי הטבע. התנועה בין הפנימי לחיצוני, העבודה בחומרים ראשוניים באמצעות מיומנויות גופניות ראשוניות ובסביבה ראשונית – מקרקעת אותנו.
הפיסול הטיפולי בחומרי המקום
משיב אותנו אל חיינו – המתרחשים כאן ועכשיו.

סייעו בבנייה: חמוטל (טאווה) גורן-חיטין, רננה גטריידה, יונית קריסטל