"סוף חורפית"

פורסם 10 במרץ 2016 בקטגוריה בלוג

כריכת סוף חורפית
פעם לפני כמה וכמה יקומים כתבתי את "סוף חורפית". סיפור על מסעם במדבר של עשהאל ולחמון. גמל. עשהאל מתחבר לשורש התהיה שלו. הגמל הוא המאפשר… רובו של הסיפור הוא הרהור שנע בין מה שהיה למה שעכשיו ואיך כל זה קשור.
למה עכשיו נזכרתי בסוף חורפית?
שמו של הספר בטיוטות, טרם עריכה, היה – שימו לב: "בסוף חורפית, האביבית, הפאת קייצית".
שם בטהובני שצלצל באוזניי מין רעם תופים טה דה דה דמי שכזה. מתאים לפתיחה סימפונית. ( במידה רבה אני חווה דברים באופן מוסיקלי; מקצבים, טונים, משלבים, הרמוניות וכד'). ה"סוף חורפית, האביבית, הפאת קייצית" היא תקופת שנה ששזורה בספר כמוטיב חוזר. וזו בדיוק התקופה שעכשיו.
שבועיים שלושה שכאלה. אין לי מושג איך זה במקומות אחרים בעולם. בעבורי ה-" סוף חורפית האביבית הפאת קייצית" שייכת לכאן.
החורף עוד כאן?
האביב הוא זה שעכשיו?
והקיץ כבר מתנשף, אי אפשר להתעלם.
צמיחה ופריחה אלוהיות בשיאן אבל הצוהב כבר מתפשט. לאט לאט אבל בעקביות. מטליות עשב צהבהבות מתרחבות בין ירוקי העד. חכו שבועיים שלושה. שנים רבות אני עוקב אחרי המקצב הזה.
"סוף חורפית" מסתיים כך: "…ועשהאל בסוף חורפית, האביבית, הפאת-קייצית, הפורחת כבר בערוצים; רותם כתימה וזוגן; ואוויר הערב נמלא בריח ניחוח הכוכב הננס; וחיפושית שחורה אצה את זיזגי דרכה; כשעשהאל קם מן העפר".                                  
בכל אופן :
כשקמתי מהכתיבה כעבור שנתיים אולי שנתיים וחצי ידעתי שיותר אין אפשרות שאהיה טכנאי. שכדי לחיות עלי להיות בקשר חי. עם בני אדם. קמתי והלכתי ללמוד חינוך מיוחד. התחלתי לצאת לטבע עם אנשים ולטפל בהם שם.