המסע הטיפולי: "יצירה כלאחר יד"

פורסם 5 בפברואר 2015 בקטגוריה בלוג

מאת: שי גטריידה

blog-2bבמצגת: "יצירה כלאחר יד: מס' 1" – מוצגות יצירות שנוצרו "כבדרך אגב", במהלך מעגלי שיחות שנערכו במסעות טיפוליים.

יצירות מאולתרות, של הרגע, חד פעמיות, לעיתים בנייתן לא הושלמה, והן ננטשות, מפורקות או נהרסות עוד במהלך השיחה או מיד בסיומה, כשהמשתתפים קמים ללכת.

זה נראה כך:
קבוצת אנשים יושבת ומשוחחת (או שותקת) ותוך כדי כך ידיים עובדות, חומרים נלקטים ממרחב שתחומו אורך זרוע, החומרים המקומיים מצטרפים, ומבנים קמים ומתהווים.

בעיני הן יפיפיות, סמלי חיים.
מרקם, צבע, אסתטיקה, קומפוזיציה, דממה, תנועה, איזון, מתח.
תוכן גלוי, תוכן סמוי, הבעה, ביטוי, סיפור.

את כל אלה אני מוצא בהן, ולכן מיד כשמסתיימת השיחה, בטרם ייעלמו, אני מזדרז לצלמן או מבקש מעמיתיי שיצלמו אותן בעבורי.

מדוע אני מפנה את תשומת הלב לתופעה?
מפני שכמטפלים עלינו להיות רגישים, ערים ומבחינים בכל ביטוי והבעה של מטופלינו.
עלינו להיות מסוגלים להתייחס לביטויים אלו.
כל ביטוי הוא נקודת מוצא לייסוד קשר או להעמקתו.
קשר כבסיס לטיפול.


blog-2cבסטודיו הקרמיקה של ים מצוטט:

"יש להתייחס לאומנות כאל
הרפתקתו של האדם המשוחרר".

מידי פעם מזכיר לעצמי שמטרת הטיפול היא שחרור. ובפרפרזה שלי על הציטוט, המילה משוחרר מוחלפת במילה משתחרר, כלומר נמצא בתהליך…עושה דרך אל…

ומהו אותו שחרור אם לא התמרת חוויה? עיבוד החוויה מניע אנרגיה אצורה (נפשית, גופנית ) ומאפשר לה להפוך לדבר מה אחר…הבנה, ידע, זיכרון, מעשה, תוצר.

אני מדמה את הנפש לדף מקומט שמבקשים לפתוח אותו, ליישר, להחליק את קפליו, להציגם לאורה המרפא של השמש. בחוסר בושה, בקבלה מלאה.

והיצירה המונחת לפנינו כאן בתמונה, האין היא אמנות?
מונחת גלויה, לאור השמש, לעיני כל בחוסר בושה מוחלט.

כאומרת: הנני
צלם: ינון טובי


blog-2dאליה אלון הפנה את תשומת ליבי לכך שמשמעותו הפשוטה של הביטוי "כלאחר יד" הינה – לעשות, או ללכת, בעקבות היד.

"ההליכה" בעקבות היד, ובאופן רחב יותר – השימוש בגוף – מאפשר עקיפה של נתיבים מילוליים. כניסה לעולם הדמיון והדימוי, התחושה והאסוציאציה. ובאמצעות אלה – הענקת צורה ומבנה במרחב, בעולם הממשי – לתכני מעמקים.
לנושאים שמעסיקים את הנפש עכשיו.

תזכורת:
כל היצירות המוצגות כאן נוצרו באופן ספונטאני, ללא כל הנחיה או בקשה וללא אספקה של איזה שהם עזרים.

בעיני, בתום תהליך היצירה, היצירות מוציאות את יוצריהן, כל אחד ואחת מהן, כאמן.

צלם: ינון טובי


blog-2eקמנו משיחה שסיכמה יום ארוך שבו פעלנו יחד. קבוצת אנשים. קמנו ללכת איש איש לביתו ואז הייתה שם כף היד.
כף יד מלקטת חומר, כף יד הופכת חומר לתוכן. מה יש כאן? חומר קל, שברירי, מפותל, חרוך בחלקו.
חומר גלם שהיה מפוזר אבל לוקט ובתוך כף היד, לרגע, חזר להיות גוף. בצורתו זו מזכיר לי אצטרובל.
כמו חזר החומר להיות הדבר אליו נועד.
וכף היד. מה אנחנו יודעים על כף היד? מה מהווים החומר המסוים, הצורה, השעה, המקום, בעבור כף היד?
מה, ברגע הקפוא הזה, רואה, מרגישה או חושבת כף היד?

צלם: עודד פלוטינצקי


blog-2f"קן לציפור בין העצים, ובקן לה, שלוש ביצים. ובכל ביצה – הס, פן תעיר! – ישן לו אפרוח, אפרוח זעיר."
ח.נ. ביאליק

מחטי אורן ו-3 אבנים.
בדומה ל- 3 הביצים בקן שבשיר הילדים.
מי הציפור? להיכן פנתה? האם תחזור? מה מספרת הציפור? מה מספר הקן?
כל כך הרבה דברים…
נוצר ע"י גבר צעיר בשעת שיחת מעגל קבוצתית.

צלם: זיו שילוח


blog-2gבשעת שיחה קיר אבנים הולך ונבנה.
להיכן מופנה הקשב של הבנאי? האם הוא מנותק מהשיחה, הבניה מאפשרת לו הימלטות, בריחה?
ואולי כבניב הבדואי הוא מקיים: "אוזן אחת בפנים, אוזן אחת בחוץ"? משמע קשב רחב – בלתי ממוקד, כזה שאוסף מידע וממיין אותו באופן אינסטינקטיבי – רוצה אמור מדיטאטיבי – בערוצים תת הכרתיים. אוסף מידע, ממיין, מסנן, מסדר.

נבנית כאן פירמידה צרה. בשליש העליון, על גבי אבנים קטנות ממנה, מונחת אבן גדולה ממש. הקדקוד כבר מוכן, בראשו מאוזנת בעדינות אבן קטנה, ובה בעת נמשכת בניית הצלע באבנים קטנות. כלומר; יש כאן כבר גוף מובחן בצורתו, אבל עכשיו הבנאי מעדן את בנייתו ומוסיף לו. בוחר אבנים שצירופן לא "יאיים" על יציבות הדבר העומד כבר לעצמו. מוכן.

צלם: שי גטריידה


blog-2hמנסה לעטוף חלל.
יוצר גוף
מעשה תיבה
הדפנות מגדירות פנים וחוץ
מהיכן עד היכן
ואז אני יכול לחסות,
להיכנס לגור, אולי לדעת לאן אני שייך.
אולי לדעת מה שייך לי, על מה אלחם,
מהיכן לא יזיזו אותי.

אני מסדר ותוך כדי כך אני יוצר. החומר הפנימי שלי מותמר להיות
מבנה בעולם חומרי.
משתמש בחומר גולמי, לא מעובד.
החומר הגולמי מאתגר –
מבחינת האפשרות ליצור התאמות,
לאטום חרכים.
החומר הגולמי מגוון בתכונותיו, מציע אפשרויות הקשורות בדרגות שונות של קשיות, צבע, מרקם.

התייאשתי או שהזמן "נגמר"?
הרי הייתי כאן רק לרגע, עובר אורח במסע.
עכשיו אקום ואחזור
אל ביתי האמיתי, הממשי, הנחלם
לא זה הארעי, שכאן.

צלם: ינון טובי


blog-2i"יצירה כלאחר יד; יצירה כבדרך אגב"

"יצירה כלאחר יד: מס' 1" מאירה תופעה של עשיה ספונטנית, אישית, המתרחשת במהלך מסעות טיפוליים.

תהליך היצירה מתרחש במקביל לפעילות "הראשית" והוא מכיל יסודות אינטואיטיביים של שימוש בחומר ובמרחב.

התוצר מעניק ליוצרו ייצוג אוטנטי ובאמצעותו הוא מותיר את חותמו בסביבה.

נקודת מבט טיפולית-קיומית על התופעה מציעה לראות בה יצירת הזדמנות. קריאה של היוצר – לאו דווקא מודעת – להנכחה, להתייחסות, לשיח, ליצירת קשר. לפיתוח, להרחבה ולהעמקה של מערכת יחסים.

נקודת מבט "אודות הטיפול" במסע הטיפולי (מטא-טיפולית), קוראת את המטפל/ת להתבוננות ערה בהתרחשות האישית והבינאישית, כמו גם ביחסים שהמטופל רוקם עם המרחב ובדרך שבה הוא מממש יחסים אלה. וכמובן למציאת הדרך הנאותה לפעול ביחס "להזמנת" המטופל.

צלם: אביב קידר