ריצה שירה – Jazz running

פורסם 17 בפברואר 2015 בקטגוריה בלוג

  ריצה-שירה – Jazz runing

איפשור: שמחת חיים, תנועה וביטוי קולי ספונטני.

ריצה היא אחת הדרכים בהן אני מהדק את הקשר שלי עם עצמי.
חוזר ומתקרב אליי ואל האדמה ממשית, זו שכאן, מתחת לרגליי.
איננה עניין של הישגיות, תחרותיות או עמידה באיזהשהו קריטריון.
אני מרבה לרוץ יחף, בכל עונות השנה, כמעט בכל תנאי קרקע וטוואי שטח.
לפעמים בריצה מוצא עצמי משוחח; עם עצמי, עם אחרים, ממשיים, דמיוניים.
לפעמים אני שותק, לפעמים אני שר.

מה זה שר?
מתחילה איזו נביעה ספונטנית, אינטואיטיבית.
עולה מילה, שיר, מנגינה, מקצב.
כמו השיר הברזילאי שעכשיו מזדמזם לי, איני זוכר את שמו או מילותיו.
ואחד מושך את השני ונוצר רצף.
ואם נשאר מספיק זמן בביטוי הקולי, הוא עוזב את התבניות השיריות- מילוליות-קצביות המוכרות והופך לביטוי קולי עצמאי, מגוון.
נהמות נמוכות, קולות אמצע סולם או גבוהים.
עולים, יורדים, קופצים, משתגעים.
אלתורים, המצאות, נסיונות.
הביטוי הקולי, נמצא שם.
הצורך במרחב לאלתר, להמציא, לנסות נמצא שם.
אם אני מתמיד בכך מספיק זמן (השבוע רצתי-שרתי במשך שעתיים) אז מתהווה תחושת פורקן, קתרזיס.
לא עושה את זה למען הקתרזיס.
פשוט עוזב ונותן לצאת, להתבטא, לנכוח למה שמוחזק בתוכי.